בשנת 1899 פורסמה באודסה מפה שצוירה ונערכה ע"י אפרים גרוור. מפה זו דומה כמעט לחלוטין למפת שוורץ בהוצאת לנדא. על כך כבר כתב וינטרוב בספרו (Wajntraub, E.G. 1992: Hebrew Maps of the Holy Land, Bruder Hollinken, Weinn.) שמפת שוורץ בהוצאת לנדא היא העתק מושלם של מפת גרוור. בחינה קפדנית של שתי המפות מעידה שהמפות דומות אך אינן זהות. במפת לנדא מופיעים מספר שמות של מקומות שאינם מופיעים במפת גרוור. לדוגמה: העיר גמזו נוספה למפת לנדא כנראה בהשפעתו של הורוביץ אשר כותב בספרו כך: "גמזו או גם זו. עיר בשפלת יהודה שהפלישתים כבשוה בימי אחז. שם ישב רבו של ר' עקיבא נחום (או מנחם) איש גם זו. ר"י הילו מצא שם בשנת ה"א צ"ג משפחות יהודיות אחדות והמסורה יחסה את בית הכנסת, שהיה אז שם, לר' שמעון בר יוחאי. היום הוא כפר גדול הנקרא ג'מזו ½5 ק"מ למזרח-דרום לוד." [הורוביץ ישראל זאב הלוי, ארץ ישראל ושכנותיה: אנציקלופדיה גיאוגרפית-היסתורית לארץ ישראל, סוריא וחצי האי סיני. הוצאת טייטלבוים, ניו יורק. נדפס בוינה בשנת תרפ"ג 1923 עמוד 215.]. למרות ההבדלים המזעריים בין המפות נראה שיד אותו אדם ציירה את שתיהן. מי הוא אותו א.ג. החתום על מפת לנדא? לפי האמור לעייל, סביר להניח שזה אפרים גרוור אשר צייר את שתי המפות.

התעוררה שאלה חשובה הנוגעת לגבולה הדרומי של ארץ ישראל בתקופת עולי מצרים. בפרשת מסעי (במדבר לד, ג-ה) כתוב ומפורט קו הגבול הדרומי לכל אורכו: קו זה עובר מקצה ים המלח לנחל מצרים ומשם לים. בדרך עובר קו הגבול במקומות שונים, כגון "מנגב (מדרום) למעלה עקרבים", "מנגב (מדרום) לקדש ברנע", ועוד. לגבי זיהוי המקומות הללו ישנן דעות שונות בין המפרשים והחוקרים.
אחת השאלות המשמעותיות ביותר נוגעת לאזור צפון הערבה: האם אזור זה נכלל בתחום גבולות פרשת מסעי או שהאזור נמצא מחוץ לגבולות הארץ. השוואה בין מפת לנדא לבין מפת גולדהאר נותנת מידע גיאוגרפי על מהות חילוקי הדעות.
לפי מפת ר' אליהו לנדא המבוססת על ספרו של הרב יהוסף שוורץ "תבואת הארץ" עמודים כ"ב – כ"ה [יהוסף שווארץ: "תבואות הארץ" בהוצאת אברהם משה לונץ, ירושלים. שנת 1900. מהדורה מצולמת בהוצאת "אריאל" משנת 1979], אזור הערבה הצפונית נכלל בתחום ארץ ישראל כמתואר בפרשת מסעי. אזור זה כולל את הערים צוער וסלע וכן אזורים דרומית למעלה עקרבים וקדש ברנע.
לפי מפת הרב יצחק גולדהאר המבוססת על ספרו "אדמת קודש" עמוד 186 [גולדהאר: "אדמת קודש", ירושלים, שנת 1913], אזור הערבה הצפונית נמצא מחוץ לגבולות ארץ ישראל. קו הגבול עובר מהעיר תמר בדרום ים המלח, דרך דרום מעלה עקרבים אל קדש ברנע.
לחילוקי דעות גיאוגרפים אלה משמעות והשלכות רחבות יותר ובעיקר על קיום מצוות התלויות בארץ (שמיטה, יום טוב שני וכו'). מחברי מפות אלה מייצגים שתי תפישות דתיות שונות כפי שרווחו בירושלים בתחילת המאה ה-20. ר' יהוסף שוורץ שעלה מוירצבורג שבגרמניה, התיישב בירושלים והשתייך לעדה האשכנזית פרושית. לעומתו הרב יצחק גולדהאר עלה מרוסיה התיישב בראש פינה, למד בצפת, עבר לירושלים והסתופף בצילה של העדה החסידית.
בין הפרושים לחסידים בירושלים היו מחלוקות קשות כמעט בכל תחומי החיים. לכל עדה היו רבנים פוסקי הלכה ובית דין צדק (בד"צ) משלה. הן לפרושים והן לחסידים היו (ועדיין קיימים) חברות קדישא נפרדות, בתי כנסת, בתי מדרש וכוללים נפרדים. ההבדלים בין העדות גלשו לסידורי התפילה ולנוסח התפילה, לספרי הלימוד ולעיתונים היומיים (כיום "המודיע" ו-"יתד נאמן"). והנה גם בגיאוגרפיה היסטורית נחשפו חילוקי דעות.